הוצאות פחת הן מונח חשבונאי המתאר את פריסת העלות של נכס קבוע לאורך תקופת השימוש בו. במקום להכיר בכל עלות הרכישה כהוצאה במועד התשלום, העסק מחלק את העלות על פני מספר שנים, בהתאם לקצב שחיקת הנכס או התיישנותו.

מדוע רושמים הוצאות פחת?

1. הקבלה בין הכנסות להוצאות: פריסת העלות מאפשרת להציג תמונה כלכלית מדויקת יותר של רווחי העסק בכל שנה, שכן הנכס משמש לייצור הכנסה לאורך זמן.
2. הכרה בבלאי: המושג משקף את ירידת הערך הפיזית והטכנולוגית של הציוד.
3. הטבות מס: פחת נחשב להוצאה מוכרת. הוא מקטין את הרווח החשבונאי של העסק, ובכך מפחית את חבות המס למס הכנסה.

שיטת החישוב הנפוצה: הקו הישר

בישראל, השיטה המקובלת ביותר היא שיטת "הקו הישר". לפי שיטה זו, מחלקים את עלות הנכס במספר השנים שנקבעו לו בתקנות מס הכנסה, כך שכל שנה נרשם סכום פחת זהה.

דוגמה:
אם נרכשה מכונה בעלות של 100,000 ש"ח ושיעור הפחת שנקבע לה הוא 10% בשנה, העסק ירשום הוצאת פחת של 10,000 ש"ח בכל שנה, במשך 10 שנים.

שיעורי פחת לדוגמה (לפי תקנות מס הכנסה)

• ציוד אלקטרוני ומחשבים: 33% לשנה (פריסה ל-3 שנים).
• רכב פרטי או מסחרי: 15% לשנה (פריסה ל-6.6 שנים).
• ריהוט וציוד משרדי: 6% או 7% לשנה.
• מכונות וציוד תעשייתי: 7% עד 10% לשנה.
• מבני תעשייה: כ-4% לשנה.

דגשים חשובים

• נכסים שאינם בני פחת: לא ניתן לדרוש פחת על רכיב הקרקע, מכיוון שערך הקרקע אינו נשחק עם הזמן.
• פחת מואץ: במקרים מסוימים (כמו בתקופות של עידוד השקעות במשק), המדינה מאפשרת לרשום פחת בשיעור גבוה יותר מהרגיל כדי להגדיל את הטבת המס המיידית.
• תחילת פחת: חישוב הפחת מתחיל מהיום שבו הנכס הופעל והחל לשמש את העסק בייצור הכנסה.